Kniha Jób

1 (HEM) ויען איוב ויאמר׃
1 (WLC) וַיַּ֥עַן אִיֹּ֗וב וַיֹּאמַֽר׃
1 (RIV) Allora Giobbe rispose e disse:

2 (HEM) אמנם ידעתי כי כן ומה יצדק אנוש עם אל׃
2 (WLC) אָ֭מְנָם יָדַ֣עְתִּי כִי־כֵ֑ן וּמַה־יִּצְדַּ֖ק אֱנֹ֣ושׁ עִם־אֵֽל׃
2 (RIV) "Sì, certo, io so ch’egli e così; e come sarebbe il mortale giusto davanti a Dio?

3 (HEM) אם יחפץ לריב עמו לא יעננו אחת מני אלף׃
3 (WLC) אִם־יַ֭חְפֹּץ לָרִ֣יב עִמֹּ֑ו לֹֽא־יַ֝עֲנֶ֗נּוּ אַחַ֥ת מִנִּי־אָֽלֶף׃
3 (RIV) Se all’uomo piacesse di piatir con Dio, non potrebbe rispondergli sovra un punto fra mille.

4 (HEM) חכם לבב ואמיץ כח מי הקשה אליו וישלם׃
4 (WLC) חֲכַ֣ם לֵ֭בָב וְאַמִּ֣יץ כֹּ֑חַ מִֽי־הִקְשָׁ֥ה אֵ֝לָ֗יו וַיִּשְׁלָֽם׃
4 (RIV) Dio è savio di cuore, è grande in potenza; chi gli ha tenuto fronte e se n’è trovato bene?

5 (HEM) המעתיק הרים ולא ידעו אשר הפכם באפו׃
5 (WLC) הַמַּעְתִּ֣יק הָ֭רִים וְלֹ֣א יָדָ֑עוּ אֲשֶׁ֖ר הֲפָכָ֣ם בְּאַפֹּֽו׃
5 (RIV) Egli trasporta le montagne senza che se ne avvedano, nel suo furore le sconvolge.

6 (HEM) המרגיז ארץ ממקומה ועמודיה יתפלצון׃
6 (WLC) הַמַּרְגִּ֣יז אֶ֭רֶץ מִמְּקֹומָ֑הּ וְ֝עַמּוּדֶ֗יהָ יִתְפַלָּצֽוּן ׃
6 (RIV) Egli scuote la terra dalle sue basi, e le sue colonne tremano.

7 (HEM) האמר לחרס ולא יזרח ובעד כוכבים יחתם׃
7 (WLC) הָאֹמֵ֣ר לַ֭חֶרֶס וְלֹ֣א יִזְרָ֑ח וּבְעַ֖ד כֹּוכָבִ֣ים יַחְתֹּֽם׃
7 (RIV) Comanda al sole, ed esso non si leva; mette un sigillo sulle stelle.

8 (HEM) נטה שמים לבדו ודורך על במתי ים׃
8 (WLC) נֹטֶ֣ה שָׁמַ֣יִם לְבַדֹּ֑ו וְ֝דֹורֵ֗ךְ עַל־בָּ֥מֳתֵי יָֽם׃
8 (RIV) Da solo spiega i cieli, e cammina sulle più alte onde del mare.

9 (HEM) עשה עש כסיל וכימה וחדרי תמן׃
9 (WLC) עֹֽשֶׂה־עָ֭שׁ כְּסִ֥יל וְכִימָ֗ה וְחַדְרֵ֥י תֵמָֽן׃
9 (RIV) E’ il creatore dell’Orsa, d’Orione, delle Pleiadi, e delle misteriose regioni del cielo australe.

10 (HEM) עשה גדלות עד אין חקר ונפלאות עד אין מספר׃
10 (WLC) עֹשֶׂ֣ה גְ֭דֹלֹות עַד־אֵ֣ין חֵ֑קֶר וְנִפְלָאֹ֗ות עַד־אֵ֥ין מִסְפָּֽר׃
10 (RIV) Egli fa cose grandi e imperscrutabili, maraviglie senza numero.

11 (HEM) הן יעבר עלי ולא אראה ויחלף ולא אבין לו׃
11 (WLC) הֵ֤ן יַעֲבֹ֣ר עָ֭לַי וְלֹ֣א אֶרְאֶ֑ה וְ֝יַחֲלֹ֗ף וְֽלֹא־אָבִ֥ין לֹֽו׃
11 (RIV) Ecco, ei mi passa vicino, ed io nol veggo; mi scivola daccanto e non me n’accorgo.

12 (HEM) הן יחתף מי ישיבנו מי יאמר אליו מה תעשה׃
12 (WLC) הֵ֣ן יַ֭חְתֹּף מִ֣י יְשִׁיבֶ֑נּוּ מִֽי־יֹאמַ֥ר אֵ֝לָ֗יו מַֽה־תַּעֲשֶֽׂה׃
12 (RIV) Ecco afferra la preda, e chi si opporrà? Chi oserà dirgli: "Che fai?"

13 (HEM) אלוה לא ישיב אפו תחתו שחחו עזרי רהב׃
13 (WLC) אֱ֭לֹוהַּ לֹא־יָשִׁ֣יב אַפֹּ֑ו [תַּחַתֹו כ] (תַּחְתָּ֥יו ק) חֲח֗וּ עֹ֣זְרֵי רָֽהַב׃
13 (RIV) Iddio non ritira la sua collera; sotto di lui si curvano i campioni della superbia.

14 (HEM) אף כי אנכי אעננו אבחרה דברי עמו׃
14 (WLC) אַ֭ף כִּֽי־אָנֹכִ֣י אֶֽעֱנֶ֑נּוּ אֶבְחֲרָ֖ה דְבָרַ֣י עִמֹּֽו׃
14 (RIV) E io, come farei a rispondergli, a sceglier le mie parole per discuter con lui?

15 (HEM) אשר אם צדקתי לא אענה למשפטי אתחנן׃
15 (WLC) אֲשֶׁ֣ר אִם־צָ֭דַקְתִּי לֹ֣א אֶעֱנֶ֑ה לִ֝מְשֹׁפְטִ֗י אֶתְחַנָּֽן׃
15 (RIV) Avessi anche ragione, non gli replicherei, ma chiederei mercé al mio giudice.

16 (HEM) אם קראתי ויענני לא אאמין כי יאזין קולי׃
16 (WLC) אִם־קָרָ֥אתִי וַֽיַּעֲנֵ֑נִי לֹֽא־אַ֝אֲמִ֗ין כִּֽי־יַאֲזִ֥ין קֹולִֽי׃
16 (RIV) S’io lo invocassi ed egli mi rispondesse, non però crederei che avesse dato ascolto alla mia voce;

17 (HEM) אשר בשערה ישופני והרבה פצעי חנם׃
17 (WLC) אֲשֶׁר־בִּשְׂעָרָ֥ה יְשׁוּפֵ֑נִי וְהִרְבָּ֖ה פְצָעַ֣י חִנָּֽם׃
17 (RIV) egli che mi piomba addosso dal seno della tempesta, che moltiplica senza motivo le mie piaghe,

18 (HEM) לא יתנני השב רוחי כי ישבעני ממררים׃
18 (WLC) לֹֽא־יִ֭תְּנֵנִי הָשֵׁ֣ב רוּחִ֑י כִּ֥י יַ֝שְׂבִּעַ֗נִי מַמְּרֹרִֽים׃
18 (RIV) che non mi lascia riprender fiato, e mi sazia d’amarezza.

19 (HEM) אם לכח אמיץ הנה ואם למשפט מי יועידני׃
19 (WLC) אִם־לְכֹ֣חַ אַמִּ֣יץ הִנֵּ֑ה וְאִם־לְ֝מִשְׁפָּ֗ט מִ֣י יֹועִידֵֽנִי׃
19 (RIV) Se si tratta di forza, ecco, egli è potente; se di diritto, ei dice: "Chi mi fisserà un giorno per comparire"?

20 (HEM) אם אצדק פי ירשיעני תם אני ויעקשני׃
20 (WLC) אִם־אֶ֭צְדָּק פִּ֣י יַרְשִׁיעֵ֑נִי תָּֽם־אָ֝֗נִי וַֽיַּעְקְשֵֽׁנִי׃
20 (RIV) Fossi pur giusto, la mia bocca stessa mi condannerebbe; fossi pure integro, essa mi farebbe dichiarar perverso.

21 (HEM) תם אני לא אדע נפשי אמאס חיי׃
21 (WLC) תָּֽם־אָ֭נִי לֹֽא־אֵדַ֥ע נַפְשִׁ֗י אֶמְאַ֥ס חַיָּֽי׃
21 (RIV) Integro! Sì, lo sono! di me non mi preme, io disprezzo la vita!

22 (HEM) אחת היא על כן אמרתי תם ורשע הוא מכלה׃
22 (WLC) אַחַ֗ת הִ֥יא עַל־כֵּ֥ן אָמַ֑רְתִּי תָּ֥ם וְ֝רָשָׁ֗ע ה֣וּא מְכַלֶּֽה׃
22 (RIV) Per me è tutt’uno! perciò dico: "Egli distrugge ugualmente l’integro ed il malvagio.

23 (HEM) אם שוט ימית פתאם למסת נקים ילעג׃
23 (WLC) אִםשֹׁ֭־וט יָמִ֣ית פִּתְאֹ֑ם לְמַסַּ֖ת נְקִיִּ֣ם יִלְעָֽג׃
23 (RIV) Se un flagello, a un tratto, semina la morte, egli ride dello sgomento degli innocenti.

24 (HEM) ארץ נתנה ביד רשע פני שפטיה יכסה אם לא אפוא מי הוא׃
24 (WLC) אֶ֤רֶץ ׀ נִתְּנָ֬ה בְֽיַד־רָשָׁ֗ע פְּנֵֽי־שֹׁפְטֶ֥יהָ יְכַסֶּ֑ה אִם־לֹ֖א אֵפֹ֣וא מִי־הֽוּא׃
24 (RIV) La terra è data in balìa dei malvagi; ei vela gli occhi ai giudici di essa; se non è lui, chi è dunque"?

25 (HEM) וימי קלו מני רץ ברחו לא ראו טובה׃
25 (WLC) וְיָמַ֣י קַ֭לּוּ מִנִּי־רָ֑ץ בָּֽ֝רְח֗וּ לֹא־רָא֥וּ טֹובָֽה׃
25 (RIV) E i miei giorni se ne vanno più veloci d’un corriere; fuggono via senz’aver visto il bene;

26 (HEM) חלפו עם אניות אבה כנשר יטוש עלי אכל׃
26 (WLC) חָ֭לְפוּ עִם־אֳנִיֹּ֣ות אֵבֶ֑ה כְּ֝נֶ֗שֶׁר יָט֥וּשׂ עֲלֵי־אֹֽכֶל׃
26 (RIV) passan rapidi come navicelle di giunchi, come l’aquila che piomba sulla preda.

27 (HEM) אם אמרי אשכחה שיחי אעזבה פני ואבליגה׃
27 (WLC) אִם־אָ֭מְרִי אֶשְׁכְּחָ֣ה שִׂיחִ֑י אֶעֶזְבָ֖ה פָנַ֣י וְאַבְלִֽיגָה׃
27 (RIV) Se dico: "Voglio dimenticare il mio lamento, deporre quest’aria triste e rasserenarmi",

28 (HEM) יגרתי כל עצבתי ידעתי כי לא תנקני׃
28 (WLC) יָגֹ֥רְתִּי כָל־עַצְּבֹתָ֑י יָ֝דַ֗עְתִּי כִּי־לֹ֥א תְנַקֵּֽנִי׃
28 (RIV) sono spaventato di tutti i miei dolori, so che non mi terrai per innocente.

29 (HEM) אנכי ארשע למה זה הבל איגע׃
29 (WLC) אָנֹכִ֥י אֶרְשָׁ֑ע לָמָּה־זֶּ֝֗ה הֶ֣בֶל אִיגָֽע׃
29 (RIV) Io sarò condannato; perché dunque affaticarmi invano?

30 (HEM) אם התרחצתי במו שלג והזכותי בבר כפי׃
30 (WLC) אִם־הִתְרָחַ֥צְתִּי [בְמֹו כ] (בְמֵי־שָׁ֑לֶג ק) וַ֝הֲזִכֹּ֗ותִי בְּבֹ֣ר כַּפָּֽי׃
30 (RIV) Quand’anche mi lavassi con la neve e mi nettassi le mani col sapone,

31 (HEM) אז בשחת תטבלני ותעבוני שלמותי׃
31 (WLC) אָ֭ז בַּשַּׁ֣חַת תִּטְבְּלֵ֑נִי וְ֝תִֽעֲב֗וּנִי שַׂלְמֹותָֽי׃
31 (RIV) tu mi tufferesti nel fango d’una fossa, le mie vesti stesse m’avrebbero in orrore.

32 (HEM) כי לא איש כמני אעננו נבוא יחדו במשפט׃
32 (WLC) כִּי־לֹא־אִ֣ישׁ כָּמֹ֣נִי אֶֽעֱנֶ֑נּוּ נָבֹ֥וא יַ֝חְדָּ֗ו בַּמִּשְׁפָּֽט׃
32 (RIV) Dio non è un uomo come me, perch’io gli risponda e che possiam comparire in giudizio assieme.

33 (HEM) לא יש בינינו מוכיח ישת ידו על שנינו׃
33 (WLC) לֹ֣א יֵשׁ־בֵּינֵ֣ינוּ מֹוכִ֑יחַ יָשֵׁ֖ת יָדֹ֣ו עַל־שְׁנֵֽינוּ׃
33 (RIV) Non c’è fra noi un arbitro, che posi la mano su tutti e due!

34 (HEM) יסר מעלי שבטו ואמתו אל תבעתני׃
34 (WLC) יָסֵ֣ר מֵעָלַ֣י שִׁבְטֹ֑ו וְ֝אֵמָתֹ֗ו אַֽל־תְּבַעֲתַֽנִּי׃
34 (RIV) Ritiri Iddio d’addosso a me la sua verga; cessi dallo spaventarmi il suo terrore;

35 (HEM) אדברה ולא איראנו כי לא כן אנכי עמדי׃
35 (WLC) אַֽ֭דַבְּרָה וְלֹ֣א אִירָאֶ֑נּוּ כִּ֥י לֹא־כֵ֥ן אָ֝נֹכִ֗י עִמָּדִֽי׃
35 (RIV) allora io parlerò senza temerlo, giacché sento di non essere quel colpevole che sembro.