Verš 2
אשר נתנו ליורש כל וגם עשה בידו את העולמות׃
Mt 21:38 - ויהי כראות הכרמים את הבן ויאמרו איש אל אחיו זה הוא היורש לכו ונהרגהו ונאחזה בנחלתו׃
Gn 1:3 - ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור׃
Ž 33:6 - בדבר יהוה שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם׃
Jn 1:3 - הכל נהיה על ידו ומבלעדיו לא נהיה כל אשר נהיה׃
Ef 3:9 - ולהאיר עיני כל מה היא הנהגת הסוד הנסתר מדרת עולם באלהים יוצר הכל על ידי ישוע המשיח׃
Kol 1:16 - כי בו נברא כל אשר בשמים ואשר בארץ כל הנראה וכל אשר איננו נראה הן כסאות וממשלות הן שררות ורשיות הכל נברא על ידי ולמענהו׃
Verš 3
והוא זהר כבודו וצלם ישותו ונושא כל בדבר גבורתו ואחרי עשתו בנפשו טהרת חטאתינו ישב לימין הגדלה במרומים׃
2Kor 4:4 - אשר אלהי העולם הזה עור בהם את דעות הסוררים לבלתי זרח להם נגה בשורת כבוד המשיח אשר הוא צלם האלהים׃
Flp 2:6 - אשר אף כי היה בדמות האלהים לא חשב לו לשלל היותו שוה לאלהים׃
Kol 1:15 - והוא צלם האלהים הנעלם ובכור כל נברא׃
Verš 4
ויגדל מאד מן המלאכים כאשר השם אשר נחלו יקר הוא משלהם׃
Flp 2:9 - על כן גם האלהים הגביהו מאד ויתן לו שם נעלה על כל שם׃
Verš 5
כי אל מי מן המלאכים אמר מעולם בני אתה אני היום ילדתיך ועוד אני אהיה לו לאב והוא יהיה לי לבן׃
Ž 2:7 - אספרה אל חק יהוה אמר אלי בני אתה אני היום ילדתיך׃
Sk 13:33 - ככתוב במזמור השני בני אתה היום ילדתיך׃
Heb 5:5 - כן גם המשיח לא כבד את עצמו להיות כהן גדול כי אם האמר אליו בני אתה אני היום ילדתיך׃
2Sam 7:14 - אני אהיה לו לאב והוא יהיה לי לבן אשר בהעותו והכחתיו בשבט אנשים ובנגעי בני אדם׃
1Krn 22:10 - הוא יבנה בית לשמי והוא יהיה לי לבן ואני לו לאב והכינותי כסא מלכותו על ישראל עד עולם׃
Verš 6
ובהביאו את הבכור שנית לעולם אמר והשתחוו לו כל מלאכים אלהים׃
Ž 97:7 - יבשו כל עבדי פסל המתהללים באלילים השתחוו לו כל אלהים׃
Verš 7
הן על המלאכים הוא אמר עשה מלאכיו רוחות משרתיו אש להט׃
Ž 104:4 - עשה מלאכיו רוחות משרתיו אש להט׃
Verš 8
אך על הבן אמר כסאך אלהים עולם ועד שבט מישר שבט מלכותך׃
Ž 45:6 - כסאך אלהים עולם ועד שבט מישר שבט מלכותך׃
Verš 10
ועוד אתה אדני לפנים הארץ יסדת ומעשה ידיך שמים׃
Ž 102:25 - לפנים הארץ יסדת ומעשה ידיך שמים׃
Verš 11
המה יאבדו ואתה תעמד וכלם כבגד יבלו׃
Iz 51:6 - שאו לשמים עיניכם והביטו אל הארץ מתחת כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה וישביה כמו כן ימותון וישועתי לעולם תהיה וצדקתי לא תחת׃
2Pt 3:7 - גם השמים והארץ אשר לפנינו נצפנו בדברו והם שמורים לאש ליום הדין ואבד אנשי הרשע׃
2Pt 3:10 - בא יבא יום יהוה כגנב בלילה אז השמים בשאון יחלפו והיסדות יבערו והתמגגו והארץ והמעשים אשר עליה ישרפו׃
Verš 13
ואל מי מן המלאכים אמר מעולם שב לימיני עד אשית איביך הדם לרגליך׃
Ž 110:1 - לדוד מזמור נאם יהוה לאדני שב לימיני עד אשית איביך הדם לרגליך׃
Sk 2:34 - כי דוד לא עלה השמימה והנה הוא אמר נאם יהוה לאדני שב לימיני׃
1Kor 15:25 - כי הוא מלך ימלך עד כי ישית את כל איביו תחת רגליו׃
Ef 1:20 - אשר פעל במשיח בהעיר אתו מן המתים ויושיבנו לימינו במרומים׃
Heb 10:12 - אולם זה אחרי הקריבו זבח אחד על החטאים ישב עד עולם לימין האלהים׃
Hebr 1,1-4 - V rytmickom úvode, ktorý v pôvodine tvorí jedinú vetu, svätopisec oznamuje ústrednú tému listu: Chce dokázať, že osoba Božieho Syna a jeho vykupiteľské dielo je cieľom a korunou Starého zákona, ktorý je len prípravou na Nový zákon a jeho slabým obrazom. Tam Boh zvestoval ľuďom svoje zjavenie nepriamo, prostredníctvom prorokov, tu však priamo, skrze svojho Syna, ktorý je s ním tej istej podstaty – prirodzenosti (= obraz jeho podstaty) a ktorý je stvoriteľom, udržiavateľom a zvrchovaným pánom (= dedičom) vesmíru. Porov. 2 Kor 4, 4; Kol 1, 15 n.; Jn 14, 9.
Hebr 1,2 - "Dedič všetkého" – Boží Syn, ktorý ako Boh je od večnosti pánom všetkého, je aj ako človek ustanovený za dediča a pána všetkého. V ňom sa definitívne splnili prisľúbenia dané praotcom. On je potomkom patriarchov (Gn 15, 3–4; Sir 44, 21; Rim 4, 13) a Dávida (Ž 2, 8); jemu bolo prisľúbené univerzálne kráľovstvo (porov. Dan 2, 44; 7, 14).
Hebr 1,3 - "Zasadol po pravici" – dostal ako človek účasť na Božej moci a vonkajšej sláve Božej veleby a tým aj oslavu svojej ľudskej prirodzenosti (porov. Sk 7, 55).
Hebr 1,4 - "Vznešenejšie meno zdedil" – "Meno" určuje hodnosť osoby a jej postavenie vzhľadom na iných. Aby vynikla hodnosť osoby Ježiša Krista, svätopisec ho porovnáva s anjelmi, ktorí sa v tom čase pokladali za najmocnejšie bytosti vzhľadom na spásu ľudí.
Hebr 1,5-14 - Svätopisec viacerými starozákonnými výrokmi dokazuje, že prisľúbený Mesiáš nie je jednoduchý človek, lebo je vznešenejší od všetkých anjelov. Je Božím Synom (Ž 2, 7) a anjeli sa mu musia klaňať ako svojmu zvrchovanému Pánovi (Ž 97, 8). Má účasť na kráľovskej moci Boha Otca (Ž 45, 5 n.). On je večný, nemeniaci sa a všemohúci Pán vesmíru (Ž 102, 26–28). Boh mu ako rovnému dáva podiel na svojej moci a podrobuje mu všetkých nepriateľov (Ž 110, 1).
Hebr 1,5 - Ž 2, 7; 2 Sam 7, 14. – "Dnes", t. j. od večnosti; u Boha niet nijakej minulosti ani budúcnosti, ale stále trvanie, ustavičná prítomnosť. Splodil ho duchovne, tým, že sám seba od večnosti čo najdokonalejšie poznáva a tomu poznaniu dáva výraz – je ním Božie Slovo.
Hebr 1,6 - Ž 97, 7.
Hebr 1,7 - Ž 104, 4. Slová sú zo žalmu podľa gréckeho alexandrijského prekladu nazývaného Septuaginta, s čím sa zrovnáva i Vulgáta. Nimi svätopisec upozorňuje, že anjeli, čiže posli, sú služobní duchovia, ktorých Boh používa na svoju službu a ktorí rýchle ako vietor a so zápalom ako oheň konajú a oznamujú Božiu vôľu.
Hebr 1,8-9 - Ž 45, 7–8.
Hebr 1,10-12 - Ž 101, 26–28.
Hebr 1,14 - Podľa autora slávou anjelov je, že s láskou pomáhajú ľuďom na ceste spásy, a tak spolupracujú na rozvoji Božieho kráľovstva.
