Kniha Levitikus

Biblia - Sväté písmo

(HEM - Hebrejský - Moderný)

Lv 2, 1-16

1 ונפש כי תקריב קרבן מנחה ליהוה סלת יהיה קרבנו ויצק עליה שמן ונתן עליה לבנה׃ 2 והביאה אל בני אהרן הכהנים וקמץ משם מלא קמצו מסלתה ומשמנה על כל לבנתה והקטיר הכהן את אזכרתה המזבחה אשה ריח ניחח ליהוה׃ 3 והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו קדש קדשים מאשי יהוה׃ 4 וכי תקרב קרבן מנחה מאפה תנור סלת חלות מצת בלולת בשמן ורקיקי מצות משחים בשמן׃ 5 ואם מנחה על המחבת קרבנך סלת בלולה בשמן מצה תהיה׃ 6 פתות אתה פתים ויצקת עליה שמן מנחה הוא׃ 7 ואם מנחת מרחשת קרבנך סלת בשמן תעשה׃ 8 והבאת את המנחה אשר יעשה מאלה ליהוה והקריבה אל הכהן והגישה אל המזבח׃ 9 והרים הכהן מן המנחה את אזכרתה והקטיר המזבחה אשה ריח ניחח ליהוה׃ 10 והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו קדש קדשים מאשי יהוה׃ 11 כל המנחה אשר תקריבו ליהוה לא תעשה חמץ כי כל שאר וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה ליהוה׃ 12 קרבן ראשית תקריבו אתם ליהוה ואל המזבח לא יעלו לריח ניחח׃ 13 וכל קרבן מנחתך במלח תמלח ולא תשבית מלח ברית אלהיך מעל מנחתך על כל קרבנך תקריב מלח׃ 14 ואם תקריב מנחת בכורים ליהוה אביב קלוי באש גרש כרמל תקריב את מנחת בכוריך׃ 15 ונתת עליה שמן ושמת עליה לבנה מנחה הוא׃ 16 והקטיר הכהן את אזכרתה מגרשה ומשמנה על כל לבנתה אשה ליהוה׃

Verš 1

ונפש כי תקריב קרבן מנחה ליהוה סלת יהיה קרבנו ויצק עליה שמן ונתן עליה לבנה׃

Lv 6:14 - וזאת תורת המנחה הקרב אתה בני אהרן לפני יהוה אל פני המזבח׃

Lv 9:17 - ויקרב את המנחה וימלא כפו ממנה ויקטר על המזבח מלבד עלת הבקר׃

Nm 15:4 - והקריב המקריב קרבנו ליהוה מנחה סלת עשרון בלול ברבעית ההין שמן׃

Verš 2

והביאה אל בני אהרן הכהנים וקמץ משם מלא קמצו מסלתה ומשמנה על כל לבנתה והקטיר הכהן את אזכרתה המזבחה אשה ריח ניחח ליהוה׃

Lv 6:15 - והרים ממנו בקמצו מסלת המנחה ומשמנה ואת כל הלבנה אשר על המנחה והקטיר המזבח ריח ניחח אזכרתה ליהוה׃

Verš 3

והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו קדש קדשים מאשי יהוה׃

Lv 10:12 - וידבר משה אל אהרן ואל אלעזר ואל איתמר בניו הנותרים קחו את המנחה הנותרת מאשי יהוה ואכלוה מצות אצל המזבח כי קדש קדשים הוא׃

Verš 13

וכל קרבן מנחתך במלח תמלח ולא תשבית מלח ברית אלהיך מעל מנחתך על כל קרבנך תקריב מלח׃

Mk 9:49 - כי כל איש באש ימלח וכל קרבן במלח ימלח׃

Lv 2,1 - Nekrvavé obety pridávali sa k celostným žertvám, tvorili však aj osobitné samostatné obety, a to v deň svätenia kňazov (6,19 n.), nekrvavou obetou bola "obeta zo žiarlivosti" (Nm 5,15), a keď bol obetujúci chudobný, tak mohol priniesť ako obetu za hriech aj nekrvavú obetu (Lv 5,11).

Lv 2,2 - Na pripomienku, hebr. azkárá, je tá časť nekrvavej (suchej) obety, ktorá sa spaľovala na oltári. Preto sa volá pripomienkou, že pripomína Pánovi toho, kto obetuje, aby mu bol naklonený a milostivý. Iní to prekladajú slovami "voňavá časť", časť, pôsobiaca Pánovi vôňu, pretože ostatné čiastky sa nespaľovali (2,9; 5,12; 6,15; 24,7).

Lv 2,3 - "Posvätné" boli len tie časti obiet, ktoré mohli jedávať iba mužskí z rodiny Áronovej, a to na posvätnom mieste, teda v nádvorí svätyne. Boli to kňazské podiely z obety za hriech (6,18.22; 10,17) a z obety za spreneveru (7,1.6; 14,13). Posvätnými neboli čiastky z obiet pokojných; z týchto mohli jesť všetci členovia kňazských rodín, a to aj doma (10,12–14).

Lv 2,11 - Kysnuté chleby alebo med nesmeli obetovať, lebo kvas mení prirodzenú povahu daru (1 Kor 5,8; Gal 5,9). Kysnuté chleby mohli obetovať ako prvotiny úrody (7,13; 23,17; 2 Krn 31,5).

Lv 2,13 - Soľ sa používala sprvoti len pri suchých obetách, neskoršie sa tento zvyk rozšíril aj na obety krvavé (Mk 9,49). Jedenie soli s chlebom naznačuje vzájomný priateľský pomer, teda soľ je znakom priateľstva. Soľ najmä pri uzavieraní zmlúv hrala dôležitú úlohu. Volala sa aj "soľou zmluvy".