Príslovia

1 (HEM) טוב פת חרבה ושלוה בה מבית מלא זבחי ריב׃
1 (WLC) טֹ֤וב פַּ֣ת חֲ֭רֵבָה וְשַׁלְוָה־בָ֑הּ מִ֝בַּ֗יִת מָלֵ֥א זִבְחֵי־רִֽיב׃
1 (RIV) E’ meglio un tozzo di pan secco con la pace, che una casa piena di carni con la discordia.

2 (HEM) עבד משכיל ימשל בבן מביש ובתוך אחים יחלק נחלה׃
2 (WLC) עֶֽבֶד־מַשְׂכִּ֗יל יִ֭מְשֹׁל בְּבֵ֣ן מֵבִ֑ישׁ וּבְתֹ֥וךְ אַ֝חִ֗ים יַחֲלֹ֥ק נַחֲלָֽה׃
2 (RIV) Il servo sagace dominerà sul figlio che fa onta, e avrà parte all’eredità insieme coi fratelli.

3 (HEM) מצרף לכסף וכור לזהב ובחן לבות יהוה׃
3 (WLC) מַצְרֵ֣ף לַ֭כֶּסֶף וְכ֣וּר לַזָּהָ֑ב וּבֹחֵ֖ן לִבֹּ֣ות יְהוָֽה׃
3 (RIV) La coppella è per l’argento e il fornello per l’oro, ma chi prova i cuori è l’Eterno.

4 (HEM) מרע מקשיב על שפת און שקר מזין על לשון הות׃
4 (WLC) מֵ֭רַע מַקְשִׁ֣יב עַל־שְׂפַת־אָ֑וֶן שֶׁ֥קֶר מֵ֝זִין עַל־לְשֹׁ֥ון הַוֹּֽת׃
4 (RIV) Il malvagio dà ascolto alle labbra inique, e il bugiardo dà retta alla cattiva lingua.

5 (HEM) לעג לרש חרף עשהו שמח לאיד לא ינקה׃
5 (WLC) לֹעֵ֣ג לָ֭רָשׁ חֵרֵ֣ף עֹשֵׂ֑הוּ שָׂמֵ֥חַ לְ֝אֵ֗יד לֹ֣א יִנָּקֶֽה׃
5 (RIV) Chi beffa il povero oltraggia Colui che l’ha fatto; chi si rallegra dell’altrui sventura non rimarrà impunito.

6 (HEM) עטרת זקנים בני בנים ותפארת בנים אבותם׃
6 (WLC) עֲטֶ֣רֶת זְ֭קֵנִים בְּנֵ֣י בָנִ֑ים וְתִפְאֶ֖רֶת בָּנִ֣ים אֲבֹותָֽם׃
6 (RIV) I figliuoli de’ figliuoli son la corona de’ vecchi, e i padri son la gloria dei loro figliuoli.

7 (HEM) לא נאוה לנבל שפת יתר אף כי לנדיב שפת שקר׃
7 (WLC) לֹא־נָאוָ֣ה לְנָבָ֣ל שְׂפַת־יֶ֑תֶר אַ֝֗ף כִּֽי־לְנָדִ֥יב שְׂפַת־שָֽׁקֶר׃
7 (RIV) Un parlar solenne non s’addice all’uomo da nulla; quanto meno s’addicono ad un principe labbra bugiarde!

8 (HEM) אבן חן השחד בעיני בעליו אל כל אשר יפנה ישכיל׃
8 (WLC) אֶֽבֶן־חֵ֣ן הַ֭שֹּׁחַד בְּעֵינֵ֣י בְעָלָ֑יו אֶֽל־כָּל־אֲשֶׁ֖ר יִפְנֶ֣ה יַשְׂכִּֽיל׃
8 (RIV) Il regalo è una pietra preziosa agli occhi di chi lo possiede; dovunque si volga, egli riesce.

9 (HEM) מכסה פשע מבקש אהבה ושנה בדבר מפריד אלוף׃
9 (WLC) מְֽכַסֶּה־פֶּ֭שַׁע מְבַקֵּ֣שׁ אַהֲבָ֑ה וְשֹׁנֶ֥ה בְ֝דָבָ֗ר מַפְרִ֥יד אַלּֽוּף׃
9 (RIV) Chi copre i falli si procura amore, ma chi sempre vi torna su, disunisce gli amici migliori.

10 (HEM) תחת גערה במבין מהכות כסיל מאה׃
10 (WLC) תֵּ֣חַת גְּעָרָ֣ה בְמֵבִ֑ין מֵהַכֹּ֖ות כְּסִ֣יל מֵאָֽה׃
10 (RIV) Un rimprovero fa più impressione all’uomo intelligente, che cento percosse allo stolto.

11 (HEM) אך מרי יבקש רע ומלאך אכזרי ישלח בו׃
11 (WLC) אַךְ־מְרִ֥י יְבַקֶּשׁ־רָ֑ע וּמַלְאָ֥ךְ אַ֝כְזָרִ֗י יְשֻׁלַּח־בֹּֽו׃
11 (RIV) Il malvagio non cerca che ribellione, ma un messaggero crudele gli sarà mandato contro.

12 (HEM) פגוש דב שכול באיש ואל כסיל באולתו׃
12 (WLC) פָּגֹ֬ושׁ דֹּ֣ב שַׁכּ֣וּל בְּאִ֑ישׁ וְאַל־כְּ֝סִ֗יל בְּאִוַּלְתֹּֽו׃
12 (RIV) Meglio imbattersi in un’orsa derubata dei suoi piccini, che in un insensato nella sua follia.

13 (HEM) משיב רעה תחת טובה לא תמיש רעה מביתו׃
13 (WLC) מֵשִׁ֣יב רָ֭עָה תַּ֣חַת טֹובָ֑ה לֹא־ [תָמִישׁ כ] (תָמ֥וּשׁ ק) רָ֝עָ֗ה מִבֵּיתֹֽו׃
13 (RIV) Il male non si dipartirà dalla casa di chi rende il male per il bene.

14 (HEM) פוטר מים ראשית מדון ולפני התגלע הריב נטוש׃
14 (WLC) פֹּ֣וטֵֽר מַ֭יִם רֵאשִׁ֣ית מָדֹ֑ון וְלִפְנֵ֥י הִ֝תְגַּלַּ֗ע הָרִ֥יב נְטֹֽושׁ׃
14 (RIV) Cominciare una contesa è dar la stura all’acqua; perciò ritirati prima che la lite s’inasprisca.

15 (HEM) מצדיק רשע ומרשיע צדיק תועבת יהוה גם שניהם׃
15 (WLC) מַצְדִּ֣יק רָ֭שָׁע וּמַרְשִׁ֣יעַ צַדִּ֑יק תֹּועֲבַ֥ת יְ֝הוָ֗ה גַּם־שְׁנֵיהֶֽם׃
15 (RIV) Chi assolve il reo e chi condanna il giusto sono ambedue in abominio all’Eterno.

16 (HEM) למה זה מחיר ביד כסיל לקנות חכמה ולב אין׃
16 (WLC) לָמָּה־זֶּ֣ה מְחִ֣יר בְּיַד־כְּסִ֑יל לִקְנֹ֖ות חָכְמָ֣ה וְלֶב־אָֽיִן׃
16 (RIV) A che serve il danaro in mano allo stolto? ad acquistar saviezza?… Ma se non ha senno!

17 (HEM) בכל עת אהב הרע ואח לצרה יולד׃
17 (WLC) בְּכָל־עֵ֭ת אֹהֵ֣ב הָרֵ֑עַ וְאָ֥ח לְ֝צָרָ֗ה יִוָּלֵֽד׃
17 (RIV) L’amico ama in ogni tempo; è nato per essere un fratello nella distretta.

18 (HEM) אדם חסר לב תוקע כף ערב ערבה לפני רעהו׃
18 (WLC) אָדָ֣ם חֲסַר־לֵ֭ב תֹּוקֵ֣עַ כָּ֑ף עֹרֵ֥ב עֲ֝רֻבָּ֗ה לִפְנֵ֥י רֵעֵֽהוּ׃
18 (RIV) L’uomo privo di senno dà la mano e fa sicurtà per altri davanti al suo prossimo.

19 (HEM) אהב פשע אהב מצה מגביה פתחו מבקש שבר׃
19 (WLC) אֹ֣הֵֽב פֶּ֭שַׁע אֹהֵ֣ב מַצָּ֑ה מַגְבִּ֥יהַּ פִּ֝תְחֹ֗ו מְבַקֶּשׁ־שָֽׁבֶר׃
19 (RIV) Chi ama le liti ama il peccato; chi alza troppo la sua porta, cerca la rovina.

20 (HEM) עקש לב לא ימצא טוב ונהפך בלשונו יפול ברעה׃
20 (WLC) עִקֶּשׁ־לֵ֭ב לֹ֣א יִמְצָא־טֹ֑וב וְנֶהְפָּ֥ךְ בִּ֝לְשֹׁונֹ֗ו יִפֹּ֥ול בְּרָעָֽה׃
20 (RIV) Chi ha il cuor falso non trova bene, e chi ha la lingua perversa cade nella sciagura.

21 (HEM) ילד כסיל לתוגה לו ולא ישמח אבי נבל׃
21 (WLC) יֹלֵ֣ד כְּ֭סִיל לְת֣וּגָה לֹ֑ו וְלֹֽא־יִ֝שְׂמַ֗ח אֲבִ֣י נָבָֽל׃
21 (RIV) Chi genera uno stolto ne avrà cordoglio, e il padre dell’uomo da nulla non avrà gioia.

22 (HEM) לב שמח ייטב גהה ורוח נכאה תיבש גרם׃
22 (WLC) לֵ֣ב מֵחַ יֵיטִ֣ב גֵּהָ֑ה וְר֥וּחַ נְ֝כֵאָ֗ה תְּיַבֶּשׁ־גָּֽרֶם׃
22 (RIV) Un cuore allegro è un buon rimedio, ma uno spirito abbattuto secca l’ossa.

23 (HEM) שחד מחיק רשע יקח להטות ארחות משפט׃
23 (WLC) שֹׁ֣חַד מֵ֭חֵיק רָשָׁ֣ע יִקָּ֑ח לְ֝הַטֹּ֗ות אָרְחֹ֥ות מִשְׁפָּֽט׃
23 (RIV) L’empio accetta regali di sottomano per pervertire le vie della giustizia.

24 (HEM) את פני מבין חכמה ועיני כסיל בקצה ארץ׃
24 (WLC) אֶת־פְּנֵ֣י מֵבִ֣ין חָכְמָ֑ה וְעֵינֵ֥י כְ֝סִ֗יל בִּקְצֵה־אָֽרֶץ׃
24 (RIV) La sapienza sta dinanzi a chi ha intelligenza, ma gli occhi dello stolto vagano agli estremi confini della terra.

25 (HEM) כעס לאביו בן כסיל וממר ליולדתו׃
25 (WLC) כַּ֣עַס לְ֭אָבִיו בֵּ֣ן כְּסִ֑יל וּ֝מֶ֗מֶר לְיֹולַדְתֹּֽו׃
25 (RIV) Il figliuolo stolto è il cordoglio del padre e l’amarezza di colei che l’ha partorito.

26 (HEM) גם ענוש לצדיק לא טוב להכות נדיבים על ישר׃
26 (WLC) גַּ֤ם עֲנֹ֣ושׁ לַצַּדִּ֣יק לֹא־טֹ֑וב לְהַכֹּ֖ות נְדִיבִ֣ים עַל־יֹֽשֶׁר׃
26 (RIV) Non è bene condannare il giusto, foss’anche ad un’ammenda, né colpire i principi per la loro probità.

27 (HEM) חושך אמריו יודע דעת וקר רוח איש תבונה׃
27 (WLC) חֹושֵׂ֣ךְ אֲ֭מָרָיו יֹודֵ֣עַ דָּ֑עַת [וְקַר־ כ] (יְקַר־ר֝֗וּחַ ק) אִ֣ישׁ תְּבוּנָֽה׃
27 (RIV) Chi modera le sue parole possiede la scienza, e chi ha lo spirito calmo è un uomo prudente.

28 (HEM) גם אויל מחריש חכם יחשב אטם שפתיו נבון׃
28 (WLC) גַּ֤ם אֱוִ֣יל מַ֭חֲרִישׁ חָכָ֣ם יֵחָשֵׁ֑ב אֹטֵ֖ם שְׂפָתָ֣יו נָבֹֽון׃
28 (RIV) Anche lo stolto, quando tace, passa per savio; chi tien chiuse le labbra è uomo intelligente.