Verš 2
אנכי יהוה אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים׃
Ex 13:3 - ויאמר משה אל העם זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים מבית עבדים כי בחזק יד הוציא יהוה אתכם מזה ולא יאכל חמץ׃
Dt 5:6 - אנכי יהוה אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים׃
Ž 81:10 - אנכי יהוה אלהיך המעלך מארץ מצרים הרחב פיך ואמלאהו׃
Verš 4
לא תעשה לך פסל וכל תמונה אשר בשמים ממעל ואשר בארץ מתחת ואשר במים מתחת לארץ׃
Lv 26:1 - לא תעשו לכם אלילם ופסל ומצבה לא תקימו לכם ואבן משכית לא תתנו בארצכם להשתחות עליה כי אני יהוה אלהיכם׃
Ž 97:7 - יבשו כל עבדי פסל המתהללים באלילים השתחוו לו כל אלהים׃
Verš 7
לא תשא את שם יהוה אלהיך לשוא כי לא ינקה יהוה את אשר ישא את שמו לשוא׃
Lv 9:12 - וישחט את העלה וימצאו בני אהרן אליו את הדם ויזרקהו על המזבח סביב׃
Mt 5:33 - עוד שמעתם כי נאמר לקדמונים לא תשבע לשקר ושלם ליהוה שבעותיך׃
Verš 8
זכור את יום השבת לקדשו׃
Ez 20:12 - וגם את שבתותי נתתי להם להיות לאות ביני וביניהם לדעת כי אני יהוה מקדשם׃
Verš 9
ששת ימים תעבד ועשית כל מלאכתך׃
Ex 23:12 - ששת ימים תעשה מעשיך וביום השביעי תשבת למען ינוח שורך וחמרך וינפש בן אמתך והגר׃
Ex 34:21 - ששת ימים תעבד וביום השביעי תשבת בחריש ובקציר תשבת׃
Lk 13:14 - ויכעס ראש הכנסת על אשר רפא ישוע בשבת ויען ויאמר אל העם ששת ימים הם אשר תעשה בהם מלאכה לכן באלה באו והרפאו ולא ביום השבת׃
Verš 11
כי ששת ימים עשה יהוה את השמים ואת הארץ את הים ואת כל אשר בם וינח ביום השביעי על כן ברך יהוה את יום השבת ויקדשהו׃
Gn 2:2 - ויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה וישבת ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה׃
Verš 12
כבד את אביך ואת אמך למען יארכון ימיך על האדמה אשר יהוה אלהיך נתן לך׃
Mt 15:4 - כי אלהים צוה לאמר כבד את אביך ואת אמך ומקלל אביו ואמו מות יומת׃
Ef 6:2 - כבד את אביך ואת אמך זאת היא המצוה הראשונה אשר לה ההבטחה׃
Verš 13
לא תרצח׃
Mt 5:21 - שמעתם כי נאמר לקדמונים לא תרצח ואשר ירצח מחיב הוא לבית דין׃
Verš 14
לא תנאף׃
Mt 5:27 - שמעתם כי נאמר לקדמונים לא תנאף׃
Verš 17
לא תחמד בית רעך לא תחמד אשת רעך ועבדו ואמתו ושורו וחמרו וכל אשר לרעך׃
Rim 7:7 - אם כן מה נאמר הכי התורה חטא היא חלילה אלא לא ידעתי את החטא בלתי על ידי התורה כי לא הייתי יודע החמוד לולי אמרה התורה לא תחמד׃
Verš 19
ויאמרו אל משה דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו אלהים פן נמות׃
Dt 5:25 - ועתה למה נמות כי תאכלנו האש הגדלה הזאת אם יספים אנחנו לשמע את קול יהוה אלהינו עוד ומתנו׃
Heb 12:19 - ולא לקול שופר ולקול הדברים אשר שמעיו בקשו שלא יוסיף לדבר עמהם עוד׃
Verš 21
ויעמד העם מרחק ומשה נגש אל הערפל אשר שם האלהים׃
Ex 19:17 - ויוצא משה את העם לקראת האלהים מן המחנה ויתיצבו בתחתית ההר׃
Heb 12:18 - כי לא באתם אל הר נמשש ובער באש ולא אל ענן וערפל וסערה׃
Verš 24
מזבח אדמה תעשה לי וזבחת עליו את עלתיך ואת שלמיך את צאנך ואת בקרך בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך׃
Ex 27:1 - ועשית את המזבח עצי שטים חמש אמות ארך וחמש אמות רחב רבוע יהיה המזבח ושלש אמות קמתו׃
Ex 38:1 - ויעש את מזבח העלה עצי שטים חמש אמות ארכו וחמש אמות רחבו רבוע ושלש אמות קמתו׃
Verš 25
ואם מזבח אבנים תעשה לי לא תבנה אתהן גזית כי חרבך הנפת עליה ותחללה׃
Dt 27:5 - ובנית שם מזבח ליהוה אלהיך מזבח אבנים לא תניף עליהם ברזל׃
Joz 8:30 - אז יבנה יהושע מזבח ליהוה אלהי ישראל בהר עיבל׃
Ex 20,1 - Desatoro prikázaní obsahuje v krátkosti povinnosti k Bohu a blížnemu. Desať príkazov predstavuje základ a podmienky zmluvy, ktorú Pán uzavrel s Izraelom, a tak je aj podkladom pre dejinné poslanie vyvoleného národa.
Ex 20,5 - Pán je Boh žiarlivý, nestrpí nijakého súpera. Zmluva Pána s ľudom prirovnáva sa k manželstvu a nevera ľudu voči Bohu bude sa volať cudzoložstvom (Iz 1, 21; Jer 2,2; Ez 16,8 atď.).
Ex 20,7 - Nevyslovíš, doslova nevezmeš. Nadarmo – zbytočne; zakazuje sa vyslovovať meno Božie neúctivo, zneužívať ho na falošnú prísahu, kliať a rúhať sa.
Ex 20,8-11 - Zasvätenie soboty prikazuje sa slovami: Spomni … To prezrádza, že zasvätenie soboty už jestvovalo. Aj pri zázraku s mannou sa pripomína zasvätenie siedmeho dňa (16,22), čo je znakom, že zasvätenie soboty je staršieho dáta (Gn 2,3). V sobotu sa zakazovalo zbierať mannu (16,23 n.), zakazovalo sa variť a piecť, zapaľovať oheň (35,3), zbierať dre vo (Nm 15,32), orať a žať (34,21), nosiť bremená (Jer 17,21), obchodovať atď. Sobota sa začínala v piatok večer a končila sa v sobotu večer (Lv 23,32).
Ex 20,14 - Nescudzoložíš – prikazuje sa predovšetkým zachovávanie manželskej vernosti, lež spolu zakazujú sa všetky skutky, ktoré sa priečia čnosti čistoty, teda všetky hriechy nehanebnosti (Lv 20,10; Dt 22,22–24; Mt 5,21–32).
Ex 20,16 - Keďže svedok v hebrejčine označuje aj žalobcu, týmto príkazom sa zakazuje aj krivá obžaloba, falošné obvinenie. Tento príkaz chráni česť človeka.
Ex 20,17 - Deviaty a desiaty príkaz vzťahuje sa na hriešne žiadosti. Zakazuje sa nielen vonkajšie zlo, skutok, ale potláča sa ním priam koreň zla, žiadostivosť (Jak 1,14 n.). Desatoro je prirodzeným zákonom, a preto je také staré ako samo ľudstvo. Aj Izraeliti poznali tieto prirodzené zákony tak, ako ostatní Semiti. Na Sinaji sa tieto prirodzené zákony znova zdôrazňujú, vyhlasuje sa ich všeobecná záväznosť a platnosť, a tak Desatoro sa stáva pozitívnym zákonom Božím. Skutočnosť, že Desatoro je prirodzeným zákonom, vysvetľuje aj tú podobnosť, ktorá je medzi Desatorom a Kódexom Hamurapiho, aspoň o päťsto rokov starším ako vyhlásenie Desatora na Sinaji.
Ex 20,20 - U starých národov bolo presvedčenie, že človek, ktorý vidí Boha, nemôže ďalej ostať nažive. Ale Boh sa nezjavil, aby usmrtil ľud, naopak, zjavil sa, aby ľudí presvedčil o svojej velebe a takto v nich rozhojnil bázeň Božiu, ktorá ich uspôsobí a privedie k poslušnosti voči príkazom Božím a k odporu voči hriechu.
Ex 20,22 - Úryvok 20,22 –23,33 je najstaršou zbierkou izraelského zákonodarstva a podľa 24,4.7 napísal ho sám Mojžiš. Jeho obsahom sú rozličné doplňujúce zákony, týkajúce sa Desatora.
Ex 20,25 - Oltár mal byť bez okrasy. Dôvodom bolo, aby im nepripomínal dajakú podobu, aby sa tak Izraeliti chránili pred modloslužbou.
