Žalmy

1 (HEM) הודו ליהוה קראו בשמו הודיעו בעמים עלילותיו׃
1 (WLC) הֹוד֣וּ לַ֭יהוָה קִרְא֣וּ בִּשְׁמֹ֑ו הֹודִ֥יעוּ בָ֝עַמִּ֗ים עֲלִילֹותָֽיו׃
1 (RIV) Celebrate l’Eterno, invocate il suo nome; fate conoscere le sue gesta fra popoli.

2 (HEM) שירו לו זמרו לו שיחו בכל נפלאותיו׃
2 (WLC) שִֽׁירוּ־לֹ֖ו זַמְּרוּ־לֹ֑ו יחוּ בְּכָל־נִפְלְאֹותָֽיו׃
2 (RIV) Cantategli, salmeggiategli, meditate su tutte le sue maraviglie.

3 (HEM) התהללו בשם קדשו ישמח לב מבקשי יהוה׃
3 (WLC) הִֽ֭תְהַלְלוּ בְּשֵׁ֣ם קָדְשֹׁ֑ו יִ֝שְׂמַ֗ח לֵ֤ב ׀ מְבַקְשֵׁ֬י יְהוָֽה׃
3 (RIV) Gloriatevi nel santo suo nome; si rallegri il cuore di quelli che cercano l’Eterno!

4 (HEM) דרשו יהוה ועזו בקשו פניו תמיד׃
4 (WLC) דִּרְשׁ֣וּ יְהוָ֣ה וְעֻזֹּ֑ו בַּקְּשׁ֖וּ פָנָ֣יו תָּמִֽיד׃
4 (RIV) Cercate l’Eterno e la sua forza, cercate del continuo la sua faccia!

5 (HEM) זכרו נפלאותיו אשר עשה מפתיו ומשפטי פיו׃
5 (WLC) זִכְר֗וּ נִפְלְאֹותָ֥יו אֲשֶׁר־עָשָׂ֑ה מֹ֝פְתָ֗יו וּמִשְׁפְּטֵי־פִֽיו׃
5 (RIV) Ricordatevi delle maraviglie ch’egli ha fatte, de’ suoi miracoli e dei giudizi della sua bocca,

6 (HEM) זרע אברהם עבדו בני יעקב בחיריו׃
6 (WLC) זֶ֭רַע אַבְרָהָ֣ם עַבְדֹּ֑ו בְּנֵ֖י יַעֲקֹ֣ב בְּחִירָֽיו׃
6 (RIV) o voi, progenie d’Abrahamo, suo servitore, figliuoli di Giacobbe, suoi eletti!

7 (HEM) הוא יהוה אלהינו בכל הארץ משפטיו׃
7 (WLC) ה֭וּא יְהוָ֣ה אֱלֹהֵ֑ינוּ בְּכָל־הָ֝אָ֗רֶץ מִשְׁפָּטָֽיו׃
7 (RIV) Egli, l’Eterno, è l’Iddio nostro; i suoi giudizi s’esercitano su tutta la terra.

8 (HEM) זכר לעולם בריתו דבר צוה לאלף דור׃
8 (WLC) זָכַ֣ר לְעֹולָ֣ם בְּרִיתֹ֑ו דָּבָ֥ר צִ֝וָּ֗ה לְאֶ֣לֶף דֹּֽור׃
8 (RIV) Egli si ricorda in perpetuo del suo patto, della parola da lui data per mille generazioni,

9 (HEM) אשר כרת את אברהם ושבועתו לישחק׃
9 (WLC) אֲשֶׁ֣ר כָּ֭רַת אֶת־אַבְרָהָ֑ם וּשְׁב֖וּעָתֹ֣ו לְיִשְׂחָֽק׃
9 (RIV) del patto che fece con Abrahamo, del giuramento che fece ad Isacco,

10 (HEM) ויעמידה ליעקב לחק לישראל ברית עולם׃
10 (WLC) וַיַּֽעֲמִידֶ֣הָ לְיַעֲקֹ֣ב לְחֹ֑ק לְ֝יִשְׂרָאֵ֗ל בְּרִ֣ית עֹולָֽם׃
10 (RIV) e che confermò a Giacobbe come uno statuto, ad Israele come un patto eterno,

11 (HEM) לאמר לך אתן את ארץ כנען חבל נחלתכם׃
11 (WLC) לֵאמֹ֗ר לְךָ֗ אֶתֵּ֥ן אֶת־אֶֽרֶץ־כְּנָ֑עַן חֶ֝֗בֶל נַחֲלַתְכֶֽם׃
11 (RIV) dicendo: Io ti darò il paese di Canaan per vostra parte di eredità.

12 (HEM) בהיותם מתי מספר כמעט וגרים בה׃
12 (WLC) בִּֽ֭הְיֹותָם מְתֵ֣י מִסְפָּ֑ר כִּ֝מְעַ֗ט וְגָרִ֥ים בָּֽהּ׃
12 (RIV) Non erano allora che poca gente, pochissimi e stranieri nel paese,

13 (HEM) ויתהלכו מגוי אל גוי מממלכה אל עם אחר׃
13 (WLC) וַֽ֭יִּתְהַלְּכוּ מִגֹּ֣וי אֶל־גֹּ֑וי מִ֝מַּמְלָכָ֗ה אֶל־עַ֥ם אַחֵֽר׃
13 (RIV) e andavano da una nazione all’altra, da un regno a un altro popolo.

14 (HEM) לא הניח אדם לעשקם ויוכח עליהם מלכים׃
14 (WLC) לֹֽא־הִנִּ֣יחַ אָדָ֣ם לְעָשְׁקָ֑ם וַיֹּ֖וכַח עֲלֵיהֶ֣ם מְלָכִֽים׃
14 (RIV) Egli non permise che alcuno li opprimesse; anzi, castigò dei re per amor loro

15 (HEM) אל תגעו במשיחי ולנביאי אל תרעו׃
15 (WLC) אַֽל־תִּגְּע֥וּ בִמְשִׁיחָ֑י וְ֝לִנְבִיאַי אַל־תָּרֵֽעוּ׃
15 (RIV) dicendo: Non toccate i miei unti, e non fate alcun male ai miei profeti.

16 (HEM) ויקרא רעב על הארץ כל מטה לחם שבר׃
16 (WLC) וַיִּקְרָ֣א רָ֭עָב עַל־הָאָ֑רֶץ כָּֽל־מַטֵּה־לֶ֥חֶם שָׁבָֽר׃
16 (RIV) Poi chiamò la fame sul paese, e fece mancar del tutto il sostegno del pane.

17 (HEM) שלח לפניהם איש לעבד נמכר יוסף׃
17 (WLC) שָׁלַ֣ח לִפְנֵיהֶ֣ם אִ֑ישׁ לְ֝עֶ֗בֶד נִמְכַּ֥ר יֹוסֵֽף׃
17 (RIV) Mandò dinanzi a loro un uomo. Giuseppe fu venduto come schiavo.

18 (HEM) ענו בכבל רגליו ברזל באה נפשו׃
18 (WLC) עִנּ֣וּ בַכֶּ֣בֶל [רַגְלָיו כ] (רַגְלֹ֑ו ק) בַּ֝רְזֶ֗ל בָּ֣אָה נַפְשֹֽׁו׃
18 (RIV) I suoi piedi furon serrati nei ceppi, ei fu messo in catene di ferro,

19 (HEM) עד עת בא דברו אמרת יהוה צרפתהו׃
19 (WLC) עַד־עֵ֥ת בֹּֽא־דְבָרֹ֑ו אִמְרַ֖ת יְהוָ֣ה צְרָפָֽתְהוּ׃
19 (RIV) fino al tempo che avvenne quello che avea detto, e la parola dell’Eterno, nella prova, gli rese giustizia.

20 (HEM) שלח מלך ויתירהו משל עמים ויפתחהו׃
20 (WLC) שָׁ֣לַח מֶ֭לֶךְ וַיַתִּירֵ֑הוּ מֹשֵׁ֥ל עַ֝מִּ֗ים וַֽיְפַתְּחֵֽהוּ׃
20 (RIV) Il re mandò a farlo sciogliere, il dominatore di popoli lo mise in libertà;

21 (HEM) שמו אדון לביתו ומשל בכל קנינו׃
21 (WLC) שָׂמֹ֣ו אָדֹ֣ון לְבֵיתֹ֑ו וּ֝מֹשֵׁ֗ל בְּכָל־קִנְיָנֹֽו׃
21 (RIV) lo costituì signore della sua casa e governatore di tutti i suoi beni

22 (HEM) לאסר שריו בנפשו וזקניו יחכם׃
22 (WLC) לֶאְסֹ֣ר שָׂרָ֣יו בְּנַפְשֹׁ֑ו וּזְקֵנָ֥יו יְחַכֵּֽם׃
22 (RIV) per incatenare i principi a suo talento, e insegnare ai suoi anziani la sapienza.

23 (HEM) ויבא ישראל מצרים ויעקב גר בארץ חם׃
23 (WLC) וַיָּבֹ֣א יִשְׂרָאֵ֣ל מִצְרָ֑יִם וְ֝יַעֲקֹ֗ב גָּ֣ר בְּאֶֽרֶץ־חָֽם׃
23 (RIV) Allora Israele venne in Egitto, e Giacobbe soggiornò nel paese di Cham.

24 (HEM) ויפר את עמו מאד ויעצמהו מצריו׃
24 (WLC) וַיֶּ֣פֶר אֶת־עַמֹּ֣ו מְאֹ֑ד וַ֝יַּֽעֲצִמֵהוּ מִצָּרָֽיו׃
24 (RIV) Iddio fece moltiplicar grandemente il suo popolo, e lo rese più potente dei suoi avversari.

25 (HEM) הפך לבם לשנא עמו להתנכל בעבדיו׃
25 (WLC) הָפַ֣ךְ לִ֭בָּם לִשְׂנֹ֣א עַמֹּ֑ו לְ֝הִתְנַכֵּ֗ל בַּעֲבָדָֽיו׃
25 (RIV) Poi voltò il cuor loro perché odiassero il suo popolo, e macchinassero frodi contro i suoi servitori.

26 (HEM) שלח משה עבדו אהרן אשר בחר בו׃
26 (WLC) לַח מֹשֶׁ֣ה עַבְדֹּ֑ו אַ֝הֲרֹ֗ן אֲשֶׁ֣ר בָּֽחַר־בֹּֽו׃
26 (RIV) Egli mandò Mosè, suo servitore, e Aaronne, che aveva eletto.

27 (HEM) שמו בם דברי אתותיו ומפתים בארץ חם׃
27 (WLC) שָֽׂמוּ־בָ֭ם דִּבְרֵ֣י אֹתֹותָ֑יו וּ֝מֹפְתִ֗ים בְּאֶ֣רֶץ חָֽם׃
27 (RIV) Essi compiron fra loro i miracoli da lui ordinati, fecero dei prodigi nella terra di Cham.

28 (HEM) שלח חשך ויחשך ולא מרו את דבריו׃
28 (WLC) שָׁ֣לַֽח חֹ֭שֶׁךְ וַיַּחְשִׁ֑ךְ וְלֹֽא־מָ֝ר֗וּ אֶת־ [דְּבָרָוו כ] (דְּבָרֹֽו׃ ק)
28 (RIV) Mandò le tenebre e fece oscurar l’aria, eppure non osservarono le sue parole.

29 (HEM) הפך את מימיהם לדם וימת את דגתם׃
29 (WLC) הָפַ֣ךְ אֶת־מֵימֵיהֶ֣ם לְדָ֑ם וַ֝יָּ֗מֶת אֶת־דְּגָתָֽם׃
29 (RIV) Cangiò le acque loro in sangue, e fece morire i loro pesci.

30 (HEM) שרץ ארצם צפרדעים בחדרי מלכיהם׃
30 (WLC) שָׁרַ֣ץ אַרְצָ֣ם צְפַרְדְּעִ֑ים בְּ֝חַדְרֵ֗י מַלְכֵיהֶֽם׃
30 (RIV) La loro terra brulicò di rane, fin nelle camere dei loro re.

31 (HEM) אמר ויבא ערב כנים בכל גבולם׃
31 (WLC) אָ֭מַר וַיָּבֹ֣א עָרֹ֑ב כִּ֝נִּ֗ים בְּכָל־גְּבוּלָֽם׃
31 (RIV) Egli parlò, e vennero mosche velenose e zanzare in tutto il loro territorio.

32 (HEM) נתן גשמיהם ברד אש להבות בארצם׃
32 (WLC) נָתַ֣ן גִּשְׁמֵיהֶ֣ם בָּרָ֑ד אֵ֖שׁ לֶהָבֹ֣ות בְּאַרְצָֽם׃
32 (RIV) Dette loro grandine invece di pioggia, fiamme di fuoco sul loro paese.

33 (HEM) ויך גפנם ותאנתם וישבר עץ גבולם׃
33 (WLC) וַיַּ֣ךְ גַּ֭פְנָם וּתְאֵנָתָ֑ם וַ֝יְשַׁבֵּ֗ר עֵ֣ץ גְּבוּלָֽם׃
33 (RIV) Percosse le loro vigne e i loro fichi e fracassò gli alberi del loro territorio.

34 (HEM) אמר ויבא ארבה וילק ואין מספר׃
34 (WLC) אָ֭מַר וַיָּבֹ֣א אַרְבֶּ֑ה וְ֝יֶ֗לֶק וְאֵ֣ין מִסְפָּֽר׃
34 (RIV) Egli parlò e vennero le locuste e i bruchi senza numero,

35 (HEM) ויאכל כל עשב בארצם ויאכל פרי אדמתם׃
35 (WLC) וַיֹּ֣אכַל כָּל־עֵ֣שֶׂב בְּאַרְצָ֑ם וַ֝יֹּ֗אכַל פְּרִ֣י אַדְמָתָֽם׃
35 (RIV) che divorarono tutta l’erba nel loro paese e mangiarono il frutto della loro terra.

36 (HEM) ויך כל בכור בארצם ראשית לכל אונם׃
36 (WLC) וַיַּ֣ךְ כָּל־בְּכֹ֣ור בְּאַרְצָ֑ם רֵ֝אשִׁ֗ית לְכָל־אֹונָֽם׃
36 (RIV) Poi percosse tutti i primogeniti nel loro paese, le primizie d’ogni loro forza.

37 (HEM) ויוציאם בכסף וזהב ואין בשבטיו כושל׃
37 (WLC) וַֽ֭יֹּוצִיאֵם בְּכֶ֣סֶף וְזָהָ֑ב וְאֵ֖ין בִּשְׁבָטָ֣יו כֹּושֵֽׁל׃
37 (RIV) E fece uscire gli Israeliti con argento ed oro, e non vi fu alcuno, fra le sue tribù, che fosse fiacco.

38 (HEM) שמח מצרים בצאתם כי נפל פחדם עליהם׃
38 (WLC) שָׂמַ֣ח מִצְרַ֣יִם בְּצֵאתָ֑ם כִּֽי־נָפַ֖ל פַּחְדָּ֣ם עֲלֵיהֶֽם׃
38 (RIV) L’Egitto si rallegrò della loro partenza, poiché la paura d’essi era caduta su loro.

39 (HEM) פרש ענן למסך ואש להאיר לילה׃
39 (WLC) פָּרַ֣שׂ עָנָ֣ן לְמָסָ֑ךְ וְ֝אֵ֗שׁ לְהָאִ֥יר לָֽיְלָה׃
39 (RIV) Egli distese una nuvola per ripararli, e accese un fuoco per rischiararli di notte.

40 (HEM) שאל ויבא שלו ולחם שמים ישביעם׃
40 (WLC) שָׁאַ֣ל וַיָּבֵ֣א שְׂלָ֑ו וְלֶ֥חֶם מַ֗יִם יַשְׂבִּיעֵֽם׃
40 (RIV) A loro richiesta fece venire delle quaglie, e li saziò col pane del cielo.

41 (HEM) פתח צור ויזובו מים הלכו בציות נהר׃
41 (WLC) פָּ֣תַח צ֭וּר וַיָּז֣וּבוּ מָ֑יִם הָ֝לְכ֗וּ בַּצִּיֹּ֥ות נָהָֽר׃
41 (RIV) Egli aprì la roccia e ne scaturirono acque; esse corsero per luoghi aridi, come un fiume.

42 (HEM) כי זכר את דבר קדשו את אברהם עבדו׃
42 (WLC) כִּֽי־זָ֭כַר אֶת־דְּבַ֣ר קָדְשֹׁ֑ו אֶֽת־אַבְרָהָ֥ם עַבְדֹּֽו׃
42 (RIV) Poiché egli si ricordò della sua parola santa e d’Abrahamo, suo servitore;

43 (HEM) ויוצא עמו בששון ברנה את בחיריו׃
43 (WLC) וַיֹּוצִ֣א עַמֹּ֣ו בְשָׂשֹׂ֑ון בְּ֝רִנָּ֗ה אֶת־בְּחִירָֽיו׃
43 (RIV) e trasse fuori il suo popolo con allegrezza, e i suoi eletti con giubilo.

44 (HEM) ויתן להם ארצות גוים ועמל לאמים יירשו׃
44 (WLC) וַיִּתֵּ֣ן לָ֭הֶם אַרְצֹ֣ות גֹּויִ֑ם וַעֲמַ֖ל לְאֻמִּ֣ים יִירָֽשׁוּ׃
44 (RIV) E dette loro i paesi delle nazioni, ed essi presero possesso della fatica dei popoli,

45 (HEM) בעבור ישמרו חקיו ותורתיו ינצרו הללו יה׃
45 (WLC) בַּעֲב֤וּר ׀ יִשְׁמְר֣וּ חֻ֭קָּיו וְתֹורֹתָ֥יו יִנְצֹ֗רוּ הַֽלְלוּ־יָֽהּ׃
45 (RIV) perché osservassero i suoi statuti e ubbidissero alle sue leggi. Alleluia.