Kniha Jób

1 (HEM) הלא צבא לאנוש על ארץ וכימי שכיר ימיו׃
1 (WLC) הֲלֹא־צָבָ֣א לֶאֱנֹ֣ושׁ [עַל־ כ] (עֲלֵי־אָ֑רֶץ ק) וְכִימֵ֖י שָׂכִ֣יר יָמָֽיו׃
1 (RIV) La vita dell’uomo sulla terra è una milizia; i giorni suoi son simili ai giorni d’un operaio.

2 (HEM) כעבד ישאף צל וכשכיר יקוה פעלו׃
2 (WLC) כְּעֶ֥בֶד יִשְׁאַף־צֵ֑ל וּ֝כְשָׂכִ֗יר יְקַוֶּ֥ה פָעֳלֹֽו׃
2 (RIV) Come lo schiavo anela l’ombra e come l’operaio aspetta il suo salario,

3 (HEM) כן הנחלתי לי ירחי שוא ולילות עמל מנו לי׃
3 (WLC) כֵּ֤ן הָנְחַ֣לְתִּי לִ֭י יַרְחֵי־שָׁ֑וְא וְלֵילֹ֥ות עָ֝מָ֗ל מִנּוּ־לִֽי׃
3 (RIV) così a me toccan mesi di sciagura, e mi sono assegnate notti di dolore.

4 (HEM) אם שכבתי ואמרתי מתי אקום ומדד ערב ושבעתי נדדים עדי נשף׃
4 (WLC) אִם־שָׁכַ֗בְתִּי וְאָמַ֗רְתִּי מָתַ֣י אָ֭קוּם וּמִדַּד־עָ֑רֶב וְשָׂבַ֖עְתִּי נְדֻדִ֣ים עֲדֵי־נָֽשֶׁף׃
4 (RIV) Non appena mi corico, dico: "Quando mi leverò?" Ma la notte si prolunga, e mi sazio d’agitazioni infino all’alba.

5 (HEM) לבש בשרי רמה וגיש עפר עורי רגע וימאס׃
5 (WLC) לָ֘בַ֤שׁ בְּשָׂרִ֣י רִ֭מָּה [וְגִישׁ כ] (וְג֣וּשׁ ק) עָפָ֑ר עֹורִ֥י רָ֝גַ֗ע וַיִּמָּאֵֽס׃
5 (RIV) La mia carne è coperta di vermi e di croste terrose, la mia pelle si richiude, poi riprende a suppurare.

6 (HEM) ימי קלו מני ארג ויכלו באפס תקוה׃
6 (WLC) יָמַ֣י קַ֭לּוּ מִנִּי־אָ֑רֶג וַ֝יִּכְל֗וּ בְּאֶ֣פֶס תִּקְוָֽה׃
6 (RIV) I miei giorni sen vanno più veloci della spola, si consumano senza speranza.

7 (HEM) זכר כי רוח חיי לא תשוב עיני לראות טוב׃
7 (WLC) זְ֭כֹר כִּי־ר֣וּחַ חַיָּ֑י לֹא־תָשׁ֥וּב עֵ֝ינִ֗י לִרְאֹ֥ות טֹֽוב׃
7 (RIV) Ricordati, che la mia vita e un soffio! L’occhio mio non vedrà più il bene.

8 (HEM) לא תשורני עין ראי עיניך בי ואינני׃
8 (WLC) לֹֽא־תְ֭שׁוּרֵנִי עֵ֣ין רֹ֑אִי עֵינֶ֖יךָ בִּ֣י וְאֵינֶֽנִּי׃
8 (RIV) Lo sguardo di chi ora mi vede non mi potrà più scorgere; gli occhi tuoi mi cercheranno, ma io non sarò più.

9 (HEM) כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה׃
9 (WLC) כָּלָ֣ה עָ֭נָן וַיֵּלַ֑ךְ כֵּ֥ן יֹורֵ֥ד אֹ֗ול לֹ֣א יַעֲלֶֽה׃
9 (RIV) La nuvola svanisce e si dilegua; così chi scende nel soggiorno de’ morti non ne risalirà;

10 (HEM) לא ישוב עוד לביתו ולא יכירנו עוד מקמו׃
10 (WLC) לֹא־יָשׁ֣וּב עֹ֣וד לְבֵיתֹ֑ו וְלֹא־יַכִּירֶ֖נּוּ עֹ֣וד מְקֹמֹֽו׃
10 (RIV) non tornerà più nella sua casa, e il luogo ove stava non lo riconoscerà più.

11 (HEM) גם אני לא אחשך פי אדברה בצר רוחי אשיחה במר נפשי׃
11 (WLC) גַּם־אֲנִי֮ לֹ֤א אֶחֱשָׂ֫ךְ פִּ֥י אֲ‍ֽ֭דַבְּרָה בְּצַ֣ר רוּחִ֑י אָ֝שִׂ֗יחָה בְּמַ֣ר נַפְשִֽׁי׃
11 (RIV) Io, perciò, non terrò chiusa la bocca; nell’angoscia del mio spirito io parlerò, mi lamenterò nell’amarezza dell’anima mia.

12 (HEM) הים אני אם תנין כי תשים עלי משמר׃
12 (WLC) הֲ‍ֽיָם־אָ֭נִי אִם־תַּנִּ֑ין כִּֽי־תָשִׂ֖ים עָלַ֣י מִשְׁמָֽר׃
12 (RIV) Son io forse il mare o un mostro marino che tu ponga intorno a me una guardia?

13 (HEM) כי אמרתי תנחמני ערשי ישא בשיחי משכבי׃
13 (WLC) כִּֽי־אָ֭מַרְתִּי תְּנַחֲמֵ֣נִי עַרְשִׂ֑י יִשָּׂ֥א בְ֝שִׂיחִ֗י מִשְׁכָּבִֽי׃
13 (RIV) Quando dico: "Il mio letto mi darà sollievo, il mio giaciglio allevierà la mia pena",

14 (HEM) וחתתני בחלמות ומחזינות תבעתני׃
14 (WLC) וְחִתַּתַּ֥נִי בַחֲלֹמֹ֑ות וּֽמֵחֶזְיֹנֹ֥ות תְּבַעֲתַֽנִּי׃
14 (RIV) tu mi sgomenti con sogni, e mi spaventi con visioni;

15 (HEM) ותבחר מחנק נפשי מות מעצמותי׃
15 (WLC) וַתִּבְחַ֣ר מַחֲנָ֣ק נַפְשִׁ֑י מָ֝֗וֶת מֵֽעַצְמֹותָֽי׃
15 (RIV) sicché l’anima mia preferisce soffocare, preferisce a queste ossa la morte.

16 (HEM) מאסתי לא לעלם אחיה חדל ממני כי הבל ימי׃
16 (WLC) מָ֭אַסְתִּי לֹא־לְעֹלָ֣ם אֶֽחְיֶ֑ה חֲדַ֥ל מִ֝מֶּ֗נִּי כִּי־הֶ֥בֶל יָמָֽי׃
16 (RIV) Io mi vo struggendo; non vivrò sempre; deh, lasciami stare; i giorni miei non son che un soffio.

17 (HEM) מה אנוש כי תגדלנו וכי תשית אליו לבך׃
17 (WLC) מָֽה־אֱ֭נֹושׁ כִּ֣י תְגַדְּלֶ֑נּוּ וְכִי־תָשִׁ֖ית אֵלָ֣יו לִבֶּֽךָ׃
17 (RIV) Che cosa è l’uomo che tu ne faccia tanto caso, che tu ponga mente ad esso,

18 (HEM) ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו׃
18 (WLC) וַתִּפְקְדֶ֥נּוּ לִבְקָרִ֑ים לִ֝רְגָעִ֗ים תִּבְחָנֶֽנּוּ׃
18 (RIV) e lo visiti ogni mattina e lo metta alla prova ad ogni istante?

19 (HEM) כמה לא תשעה ממני לא תרפני עד בלעי רקי׃
19 (WLC) כַּ֭מָּה לֹא־תִשְׁעֶ֣ה מִמֶּ֑נִּי לֹֽא־תַ֝רְפֵּ֗נִי עַד־בִּלְעִ֥י רֻקִּֽי׃
19 (RIV) Quando cesserai di tener lo sguardo fisso su me? Quando mi darai tempo d’inghiottir la mia saliva?

20 (HEM) חטאתי מה אפעל לך נצר האדם למה שמתני למפגע לך ואהיה עלי למשא׃
20 (WLC) חָטָ֡אתִי מָ֤ה אֶפְעַ֨ל ׀ לָךְ֮ נֹצֵ֪ר הָאָ֫דָ֥ם לָ֤מָה שַׂמְתַּ֣נִי לְמִפְגָּ֣ע לָ֑ךְ וָאֶהְיֶ֖ה עָלַ֣י לְמַשָּֽׂא׃
20 (RIV) Se ho peccato, che ho fatto a te, o guardiano degli uomini? Perché hai fatto di me il tuo bersaglio? A tal punto che son divenuto un peso a me stesso?

21 (HEM) ומה לא תשא פשעי ותעביר את עוני כי עתה לעפר אשכב ושחרתני ואינני׃
21 (WLC) וּמֶ֤ה ׀ לֹא־תִשָּׂ֣א פִשְׁעִי֮ וְתַעֲבִ֪יר אֶת־עֲוֹ֫נִ֥י כִּֽי־עַ֭תָּה לֶעָפָ֣ר אֶשְׁכָּ֑ב וְשִׁ֖חֲרְתַּ֣נִי וְאֵינֶֽנִּי׃ פ
21 (RIV) E perché non perdoni le mie trasgressioni e non cancelli la mia iniquità? Poiché presto giacerò nella polvere; e tu mi cercherai, ma io non sarò più".