Kniha Jób

1 (HEM) ועתה שחקו עלי צעירים ממני לימים אשר מאסתי אבותם לשית עם כלבי צאני׃
1 (WLC) וְעַתָּ֤ה ׀ שָֽׂחֲק֣וּ עָלַי֮ צְעִירִ֥ים מִמֶּ֗נִּי לְיָ֫מִ֥ים אֲשֶׁר־מָאַ֥סְתִּי אֲבֹותָ֑ם לָ֝שִׁ֗ית עִם־כַּלְבֵ֥י צֹאנִֽי׃
1 (RIV) E ora servo di zimbello a dei più giovani di me, i cui padri non mi sarei degnato di mettere fra i cani del mio gregge!

2 (HEM) גם כח ידיהם למה לי עלימו אבד כלח׃
2 (WLC) גַּם־כֹּ֣חַ יְ֭דֵיהֶם לָ֣מָּה לִּ֑י עָ֝לֵ֗ימֹו אָ֣בַד כָּֽלַח׃
2 (RIV) E a che m’avrebbe servito la forza delle lor mani? Gente incapace a raggiungere l’età matura,

3 (HEM) בחסר ובכפן גלמוד הערקים ציה אמש שואה ומשאה׃
3 (WLC) בְּחֶ֥סֶר וּבְכָפָ֗ן גַּ֫לְמ֥וּד הַֽעֹרְקִ֥ים צִיָּ֑ה אֶ֝֗מֶשׁ שֹׁואָ֥ה וּמְשֹׁאָֽה׃
3 (RIV) smunta dalla miseria e dalla fame, ridotta a brucare il deserto, la terra da tempo nuda e desolata,

4 (HEM) הקטפים מלוח עלי שיח ושרש רתמים לחמם׃
4 (WLC) הַקֹּטְפִ֣ים מַלּ֣וּחַ עֲלֵי־שִׂ֑יחַ וְשֹׁ֖רֶשׁ רְתָמִ֣ים לַחְמָֽם׃
4 (RIV) strappando erba salsa presso ai cespugli, ed avendo per pane radici di ginestra.

5 (HEM) מן גו יגרשו יריעו עלימו כגנב׃
5 (WLC) מִן־גֵּ֥ו יְגֹרָ֑שׁוּ יָרִ֥יעוּ עָ֝לֵ֗ימֹו כַּגַּנָּֽב׃
5 (RIV) Sono scacciati di mezzo agli uomini, grida lor dietro la gente come dietro al ladro,

6 (HEM) בערוץ נחלים לשכן חרי עפר וכפים׃
6 (WLC) בַּעֲר֣וּץ נְחָלִ֣ים לִשְׁכֹּ֑ן חֹרֵ֖י עָפָ֣ר וְכֵפִֽים׃
6 (RIV) abitano in burroni orrendi, nelle caverne della terra e fra le rocce;

7 (HEM) בין שיחים ינהקו תחת חרול יספחו׃
7 (WLC) בֵּין־שִׂיחִ֥ים יִנְהָ֑קוּ תַּ֖חַת חָר֣וּל יְסֻפָּֽחוּ׃
7 (RIV) ragliano fra i cespugli, si sdraiano alla rinfusa sotto i rovi;

8 (HEM) בני נבל גם בני בלי שם נכאו מן הארץ׃
8 (WLC) בְּֽנֵי־נָ֭בָל גַּם־בְּנֵ֣י בְלִי־שֵׁ֑ם נִ֝כְּא֗וּ מִן־הָאָֽרֶץ׃
8 (RIV) gente da nulla, razza senza nome, cacciata via dal paese a bastonate.

9 (HEM) ועתה נגינתם הייתי ואהי להם למלה׃
9 (WLC) וְ֭עַתָּה נְגִינָתָ֣ם הָיִ֑יתִי וָאֱהִ֖י לָהֶ֣ם לְמִלָּֽה׃
9 (RIV) E ora io sono il tema delle loro canzoni, il soggetto dei loro discorsi.

10 (HEM) תעבוני רחקו מני ומפני לא חשכו רק׃
10 (WLC) תִּֽ֭עֲבוּנִי רָ֣חֲקוּ מֶ֑נִּי וּ֝מִפָּנַ֗י לֹא־חָ֥שְׂכוּ רֹֽק׃
10 (RIV) Mi aborrono, mi fuggono, non si trattengono dallo sputarmi in faccia.

11 (HEM) כי יתרו פתח ויענני ורסן מפני שלחו׃
11 (WLC) כִּֽי־ [יִתְרֹו כ] (יִתְרִ֣י ק) פִ֭תַּח וַיְעַנֵּ֑נִי וְ֝רֶ֗סֶן מִפָּנַ֥י שִׁלֵּֽחוּ׃
11 (RIV) Non han più ritegno, m’umiliano, rompono ogni freno in mia presenza.

12 (HEM) על ימין פרחח יקומו רגלי שלחו ויסלו עלי ארחות אידם׃
12 (WLC) עַל־יָמִין֮ פִּרְחַ֪ח יָ֫ק֥וּמוּ רַגְלַ֥י שִׁלֵּ֑חוּ וַיָּסֹ֥לּוּ עָ֝לַ֗י אָרְחֹ֥ות אֵידָֽם׃
12 (RIV) Questa genia si leva alla mia destra, m’incalzano, e si appianano le vie contro di me per distruggermi.

13 (HEM) נתסו נתיבתי להותי יעילו לא עזר למו׃
13 (WLC) נָתְס֗וּ נְֽתִיבָ֫תִ֥י לְהַוָּתִֽי יֹעִ֑ילוּ לֹ֖א עֹזֵ֣ר לָֽמֹו׃
13 (RIV) Hanno sovvertito il mio cammino, lavorano alla mia ruina, essi che nessuno vorrebbe soccorrere!

14 (HEM) כפרץ רחב יאתיו תחת שאה התגלגלו׃
14 (WLC) כְּפֶ֣רֶץ רָחָ֣ב יֶאֱתָ֑יוּ תַּ֥חַת אָ֗ה הִתְגַּלְגָּֽלוּ׃
14 (RIV) S’avanzano come per un’ampia breccia, si precipitano innanzi in mezzo alle ruine.

15 (HEM) ההפך עלי בלהות תרדף כרוח נדבתי וכעב עברה ישעתי׃
15 (WLC) הָהְפַּ֥ךְ עָלַ֗י בַּלָּ֫הֹ֥ות תִּרְדֹּ֣ף כָּ֭רוּחַ נְדִבָתִ֑י וּ֝כְעָ֗ב עָבְרָ֥ה יְשֻׁעָתִֽי׃
15 (RIV) Terrori mi si rovesciano addosso; l’onor mio è portato via come dal vento, è passata come una nube la mia felicità.

16 (HEM) ועתה עלי תשתפך נפשי יאחזוני ימי עני׃
16 (WLC) וְעַתָּ֗ה עָ֭לַי תִּשְׁתַּפֵּ֣ךְ נַפְשִׁ֑י יֹ֖אחֲז֣וּנִי יְמֵי־עֹֽנִי׃
16 (RIV) E ora l’anima mia si strugge in me, m’hanno còlto i giorni dell’afflizione.

17 (HEM) לילה עצמי נקר מעלי וערקי לא ישכבון׃
17 (WLC) לַ֗יְלָה עֲ֭צָמַי נִקַּ֣ר מֵעָלָ֑י וְ֝עֹרְקַ֗י לֹ֣א יִשְׁכָּבֽוּן׃
17 (RIV) La notte mi trafigge, mi stacca l’ossa, e i dolori che mi rodono non hanno posa.

18 (HEM) ברב כח יתחפש לבושי כפי כתנתי יאזרני׃
18 (WLC) בְּרָב־כֹּ֖חַ יִתְחַפֵּ֣שׂ לְבוּשִׁ֑י כְּפִ֖י כֻתָּנְתִּ֣י יַֽאַזְרֵֽנִי׃
18 (RIV) Per la gran violenza del mio male la mia veste si sforma, mi si serra addosso come la tunica.

19 (HEM) הרני לחמר ואתמשל כעפר ואפר׃
19 (WLC) הֹרָ֥נִי לַחֹ֑מֶר וָ֝אֶתְמַשֵּׁ֗ל כֶּעָפָ֥ר וָאֵֽפֶר׃
19 (RIV) Iddio m’ha gettato nel fango, e rassomiglio alla polvere e alla cenere.

20 (HEM) אשוע אליך ולא תענני עמדתי ותתבנן בי׃
20 (WLC) אֲשַׁוַּ֣ע אֵ֭לֶיךָ וְלֹ֣א תַעֲנֵ֑נִי עָ֝מַ֗דְתִּי וַתִּתְבֹּ֥נֶן בִּֽי׃
20 (RIV) Io grido a te, e tu non mi rispondi; ti sto dinanzi, e tu mi stai a considerare!

21 (HEM) תהפך לאכזר לי בעצם ידך תשטמני׃
21 (WLC) תֵּהָפֵ֣ךְ לְאַכְזָ֣ר לִ֑י בְּעֹ֖צֶם יָדְךָ֣ תִשְׂטְמֵֽנִי׃
21 (RIV) Ti sei mutato in nemico crudele verso di me; mi perseguiti con la potenza della tua mano.

22 (HEM) תשאני אל רוח תרכיבני ותמגגני תשוה׃
22 (WLC) תִּשָּׂאֵ֣נִי אֶל־ר֖וּחַ תַּרְכִּיבֵ֑נִי וּ֝תְמֹגְגֵ֗נִי [תְּשֻׁוֶּה כ] (תּוּשִׁיָּֽה׃ ק)
22 (RIV) Mi levi per aria, mi fai portar via dal vento, e mi annienti nella tempesta.

23 (HEM) כי ידעתי מות תשיבני ובית מועד לכל חי׃
23 (WLC) כִּֽי־יָ֭דַעְתִּי מָ֣וֶת תְּשִׁיבֵ֑נִי וּבֵ֖ית מֹועֵ֣ד לְכָל־חָֽי׃
23 (RIV) Giacché, lo so, tu mi meni alla morte, alla casa di convegno di tutti i viventi.

24 (HEM) אך לא בעי ישלח יד אם בפידו להן שוע׃
24 (WLC) אַ֣ךְ לֹא־בְ֭עִי יִשְׁלַח־יָ֑ד אִם־בְּ֝פִידֹ֗ו לָהֶ֥ן שֽׁוּעַ׃
24 (RIV) Ma chi sta per perire non protende la mano? e nell’angoscia sua non grida al soccorso?

25 (HEM) אם לא בכיתי לקשה יום עגמה נפשי לאביון׃
25 (WLC) אִם־לֹ֣א בָ֭כִיתִי לִקְשֵׁה־יֹ֑ום עָֽגְמָ֥ה נַ֝פְשִׁ֗י לָאֶבְיֹֽון׃
25 (RIV) Non piangevo io forse per chi era nell’avversità? l’anima mia non era ella angustiata per il povero?

26 (HEM) כי טוב קויתי ויבא רע ואיחלה לאור ויבא אפל׃
26 (WLC) כִּ֤י טֹ֣וב קִ֭וִּיתִי וַיָּ֣בֹא רָ֑ע וַֽאֲיַחֲלָ֥ה לְ֝אֹ֗ור וַיָּ֥בֹא אֹֽפֶל׃
26 (RIV) Speravo il bene, ed è venuto il male; aspettavo la luce, ed è venuta l’oscurità!

27 (HEM) מעי רתחו ולא דמו קדמני ימי עני׃
27 (WLC) מֵעַ֖י רֻתְּח֥וּ וְלֹא־דָ֗מּוּ קִדְּמֻ֥נִי יְמֵי־עֹֽנִי׃
27 (RIV) Le mie viscere bollono e non hanno requie, son venuti per me giorni d’afflizione.

28 (HEM) קדר הלכתי בלא חמה קמתי בקהל אשוע׃
28 (WLC) קֹדֵ֣ר הִ֭לַּכְתִּי בְּלֹ֣א חַמָּ֑ה קַ֖מְתִּי בַקָּהָ֣ל אֲשַׁוֵּֽעַ׃
28 (RIV) Me ne vo tutto annerito, ma non dal sole; mi levo in mezzo alla raunanza, e grido aiuto;

29 (HEM) אח הייתי לתנים ורע לבנות יענה׃
29 (WLC) אָ֭ח הָיִ֣יתִי לְתַנִּ֑ים וְ֝רֵ֗עַ לִבְנֹ֥ות יַעֲנָֽה׃
29 (RIV) son diventato fratello degli sciacalli, compagno degli struzzi.

30 (HEM) עורי שחר מעלי ועצמי חרה מני חרב׃
30 (WLC) עֹ֖ורִי שָׁחַ֣ר מֵעָלָ֑י וְעַצְמִי־חָ֝֗רָה מִנִּי־חֹֽרֶב׃
30 (RIV) La mia pelle è nera, e cade a pezzi; le mie ossa son calcinate dall’arsura.

31 (HEM) ויהי לאבל כנרי ועגבי לקול בכים׃
31 (WLC) וַיְהִ֣י לְ֭אֵבֶל כִּנֹּרִ֑י וְ֝עֻגָבִ֗י לְקֹ֣ול בֹּכִֽים׃
31 (RIV) La mia cetra non dà più che accenti di lutto, e la mia zampogna voce di pianto.